תא"מ
בית משפט השלום בנצרת
|
41414-01-12
20/03/2014
|
בפני השופט:
ריאד קודסי רשם בכיר
|
| - נגד - |
התובע:
גיורא שורצבורד
|
הנתבע:
1. נחמה אוקנין - ניתן צו כינוס
2. אבשלום כץ
3. רון זקן
|
| פסק-דין |
רקע:
תחילתו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע בלשכת ההוצאה לפועל, ביחס לשטר ביטחון ע"ס 50,000 ש"ח (להלן: "שטר החוב") אשר נמסר לתובע להבטחת מילוי התחייבויות נתבעת מס' 1 על פי הסכם שכירות מיום 27.7.10. על גבי שטר החוב חתומים נתבעים 1 ו- 2 כעושי השטר, בעוד נתבע מס 3 חתום על גביו כערב (להלן: "הערב").
הנתבעים הגישו התנגדותם ובישיבת יום 14.6.12 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן להם הרשות להתגונן. משכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 2.12.13.
להלן העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת:
ביום 27.7.10 נחתם הסכם שכירות בין התובע לבין נתבעת מס' 1 (להלן: "השוכרת") ביחס לחנות המצויה ברח' הרב לוין 7 בעפולה (להלן: "המושכר"), זאת לתקופה בת 12 חודשים שתחילתה ביום 1.7.10 וסיומה ביום 30.6.11 (להלן: "הסכם השכירות"). במעמד חתימת הסכם השכירות מסרה השוכרת לתובע את שטר החוב.
ביום 25.9.11 נחתם בין אותם הצדדים הסכם המביא לידי ביטוי את ההסכמות אליהן הגיעו בכל הקשור לפינוי המושכר (להלן: "ההסכם הנוסף").
טענות הנתבעים:
לאור ההסכם הנוסף שנחתם בין השוכרת לבין התובע אשר מביא לידי ביטוי את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביחס למועד פינוי המושכר וביחס לפריטים שונים ו/או ציוד שיוותר במושכר, ויתר התובע על כל טענה ו/או דרישה ביחס להסכם השכירות ו/או ביחס לשטרות בהם הוא אוחז, לפיכך אין התובע זכאי לתבוע על פי שטר החוב, הגם שלטענת הנתבעים, השוכרת עמדה בכל התחייבויותיה.
זאת ועוד, היות ונתבעים מס' 2 ו- 3 כלל לא נתנו דעתם לגבי ההסכם הנוסף ולא היו שותפים למו"מ שהתנהל בין השוכרת לבין התובע בעניין זה, יש לראות בכך משום ויתור של התובע ביחס לערבותם להתחייבויות שבהסכם הנוסף.
טענות התובע:
על פי גרסת התובע, הרקע לחתימתו של ההסכם הנוסף היה עקב חילול שני שיקים שמסרה השוכרת לתובע בגין דמי שכירות עבור חודשים 07/11 ו- 08/11, ומאחר וניסיונותיו של התובע לגבות את סכומם לא צלחו. לדבריו, חרף קיומו של ההסכם הנוסף, היות והשוכרת לא עמדה בהתחייבויותיה, היינו- לא פינתה את המושכר עד למועד המוסכם, ולא פעלה בהתאם להוראות ההסכם בכל הנוגע למסירת המושכר כשהוא נקי מכל חפץ, למעט הפריטים עליהם הוסכם במפורש, נאלץ התובע להגיש את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
ראיות הצדדים:
התובע הגיש תצהיר מטעמו. לתצהירו צורף העתק מהסכם השכירות ומההסכם הנוסף, העתקי השיקים שחוללו מחמת העדר כיסוי, מכתבי ההתראה שנשלחו לשוכרת, תמונות של המושכר.
נתבעת מס' 1 הגישה תצהיר מטעמה במסגרתו הצהירה כי, הוא מוגש בשמה ובשם נתבעים מס' 2 ו- 3 מאחר והעובדות הרלוונטיות ידועות לה מידיעה אישית.
ביום 2.12.13 התקיים בפניי דיון, תחילה העידה נתבעת מס' 1, השוכרת, לאחריה העיד התובע, ושניהם נחקרו על ידי ב"כ הצד שכנגד בחקירה נגדית.
ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
דיון והכרעה:
על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) חזקה כי, מי שחתימתו מצויה על שטר נעשה צד לו בעד ערך ומי שמבקש לטעון כנגד עסקת היסוד, מוטל עליו נטל הראיה.
ההלכה הפסוקה מימים ימימה כפי שנקבעה עוד בע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה שותפות מוגבלת, פ"ד יח, עמ' 550 קובעת כי, החזקה הנ"ל חלה גם כאשר מדובר בשיק שנמסר כביטחון, וכך נפסק: